הכינרת הינה האגם המתוק היחיד בישראל ולכן משמשת כאחד ממקורות המים העיקריים של מדינת ישראל המספק כ- 25% מכלל תצרוכת המים השנתית. כל הפעילות האנושית והתהליכים הטבעיים המתרחשים באגן ההיקוות משפיעים על המערכת האקולוגית של הכינרת ועל איכות מימיה. באגן בעל אופי כפרי כמו אגן הכינרת, הפעילות החקלאית דומיננטית מאוד ולכן גם מהווה גורם מרכזי, בין יתר הגורמים, בעלי סיכון פוטנציאלי לזיהום.
הכינרת הינה האגם המתוק היחיד בישראל ולכן משמשת כאחד ממקורות המים העיקריים של מדינת ישראל המספק כ- 25% מכלל תצרוכת המים השנתית. הכינרת, כידוע, נמצאת בבסיס הניקוז של אגן ששטחו 2730 קמ"ר וחלקו (כ-660 קמ"ר) מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כל הפעילות האנושית והתהליכים הטבעיים המתרחשים באגן ההיקוות משפיעים על המערכת האקולוגית של הכינרת ועל איכות מימיה. מאז אמצע שנות התשעים נמצאת הכינרת במצב של חוסר יציבות אקולוגית המתבטא בעיקר בפריחות של אצות כחוליות, הופעת מיני אצות חדשים ואי הופעת האצות ה"קבועות" של האגם (אצת הפרדיניום). אגן היקוות הכנרת הוא ברובו שטח פתוח בעל צפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית לממוצע הארצי ושטחי העיבוד החקלאי (כולל שטחי מרעה) שבו מהווים כ- 25% משטח אגן ההיקוות שבתחום מדינת ישראל.
באגן בעל אופי כפרי כמו אגן הכינרת, הפעילות החקלאית דומיננטית מאוד ולכן גם מהווה גורם מרכזי, בין יתר הגורמים, בעלי סיכון פוטנציאלי לזיהום.
את מקורות הזיהום ניתן לחלק לשתי קטגוריות: זיהום בלתי ממוקד (non point source pollution או diffuse pollution) וזיהום ממוקד (נקודתי). הטיפול בזיהום הבלתי ממוקד קשה בהרבה מהטיפול בזיהום הממוקד וכך גם הניטור והמעקב אחר תנועת המזהמים. גורמי הזיהום העיקריים באגן הכינרת כוללים: תרכובות זרחן וחנקן (נוטריאנטים), חיידקים נגיפים וטפילים פתוגניים, חומרים אורגניים, חומרים הידרו-קרבוניים (דלקים ושמנים), חומרי הדברה, מתכות כבדות, רעלים ומליחות.
הפעילות החקלאית יוצרת מקורות זיהום פוטנציאלי משני הסוגים הנ"ל. בין מקורות הזיהום הבלתי ממוקד מפעילות חקלאיתאפשר למנות את המקורות הבאים: גידול בקר וצאן במרעה, ניקוז שטחים המושקים בקולחים, ניקוז עודפי דישון, ניקוז חומרי הדברה וממשק דייג בכינרת. הזיהום מהשטחים המעובדים יכול להגיע אל הכינרת באמצעות הזרימה בערוצי הניקוז והנחלים כחומר מומס או כחומר הספוח על חלקיקים מרחפים המוסעים בזרימה בעת תהליך הארוזיה של הקרקע. הארוזיה באגן היא פונקציה של עוצמת הגשם, שיפוע אגן הניקוז, מהירות הזרימה ויציבות הקרקע.
גידול בקר במרעה- כ- 30,000 ראשי בקר מפוזרים על פני כ-800,000 דונם של שטחי מרעה באגן הכינרת. כמות הזרחן האצורה בפרש הבקר מוערכת בכ- 450 טון לשנה. כ- 20 עד 30 טון זרחן כללי בשנה מוצאים את דרכם אל הכינרת, בהערכה ראשונית. כמות זו מהווה כ- 20% מכלל הכמות השנתית של זרחן הנכנסת לכינרת בשנה ממקורות חיצוניים. הרחקת הבקר מהנחלים והמעיינות יכולה לתרום להקטנת היקף הזיהום. הצבת מקורות מים חלופיים (שקתות) הרחוקים מנחלים ומעיינות תמשוך את הבקר ותרחיק אותו מהנחלים- כך לפחות עולה מעבודת מחקר שנערכה בנושא זה. למימוש פתרון זה דרושה תמיכה תקציבית מהמדינה ואומנם המשרד להגנת הסביבה נרתם לסייע.
ניקוז שטחים המושקים בקולחים- כמות הקולחים השנתית המנוצלת להשקיה חקלאית באגן היקוות הכינרת מוערכת בכ – 10 מלמ"ק, שהם כ- 50% מכלל כמות השפכים המיוצרת באגן. ניצול הקולחים להשקייה הוא הפתרון המקובל כיום באגן הכינרת לסילוק קולחים. ההנחה הרווחת היא כי כל כמות הקולחים נצרכת ע"י הגידולים החקלאיים ובכך נמנעת תנועת המזהמים ,בעיקר נוטריאנטים (חומרי תזונה), לכוון הכינרת. אולם, הנחה זו אינה נכונה במלואה. השקיית קולחים בעודף עלולה לגרום לניקוז חלק מהקולחים אל ערוצי הניקוז. שטיפת פני הקרקע בחורף עלולה לסחוף אתה נוטריאנטים שמקורם בקולחים ואשר ספוחים על חלקיקי הקרקע. אין כיום הערכה כמותית מבוססת לכמות המזהמים שנתרמת ממקור זה. נעשים נסיונות לדגום מי ניקוז משטחים חקלאיים המושקים בקולחים לצורך בדיקה והערכה. אולם, כאמור אין עדיין הערכה מבוססת לכמות המזהמים ממקור זה.
ניקוז עודפי דישון- מנגנון תרומת מזהמים ממקור זה דומה למנגנון שתואר לעיל ביחס לקולחים. חומרי הדשן לשימוש החקלאי הם עתירי תרכובות זרחן וחנקן, תרכובות השייכים לקבוצת גורמי הזיהום העיקריים של הכינרת. דישון בעודף עלול לגרום לזליגת נוטריאנטים אל הכינרת. גם לגבי מקור זה אין כיום הערכה כמותית של כמות הנוטריאנטים המשתחררת לסביבה.
ניקוז חומרי הדברה- חדירת שאריות של חומרי הדברה לכינרת עלולה לגרום לפגיעה קשה במארג המזון של האגם ולהשפיע לרעה על איכות המים. שטיפת שטחי גד"ש או שטחי מטעים לאחר ריסוס עלולים להסיע את שאריות חומרי ההדברה אל ערוצי הניקוז ואל הכינרת. בניטור של חומרי הדברה במספר נחלים ונקודות המייצגים פעילות הדברה בשטחים חקלאיים שנמשך במשך מספר שנים לא נמצאו, לשמחתנו, ריכוזים משמעותיים. יש צורך בהכנת מחקר שיאפשר הערכת כמות שאריות חומרי ההדברה הנתרמת ישירות מהשטח בו מיושמת ההדברה בשטחי גד"ש ובשטחי מטעים ובהמשך המעקב ע"פ תוכנית הניטור.
ממשק דייג בכינרת – הדייג בכינרת נמנה אף הוא על ענפי החקלאות (חקלאות ימית). כ- 200 דייגים עם כ- 70 סירות דייג קטנות וספינת דייג גדולה ("סקלבה") עוסקים בדייג באגם. הדגה באגם היא נדבך עיקרי במארג המזון בכינרת ולכן ממשק הדייג נמצא תחת בקרה ופיקוח במטרה לשמור על איזון נכון בין מרכיבי מארג המזון ובכך לשמור על איכות המים. הדג מסוג "אמנון הגליל" נחשב לדג "חיובי" מבחינת הכינרת בשל יכולתו לאכול ישירות גם פיטופלנקטון (אצות) בעוד שהדג "לבנון" (סרדין) נחשב כיותר שלילי בגלל יכולתו לאכול זואופנקטון (בעלי חיים ימיים מיקרוסקופיים הניזונים מאצות). במסגרת ניהול ממשק הדייג מתקיים מעקב אחר כמות ומצב הדגה בכינרת ובהתאם להמלצות המתקבלות נקבעת הכמות השנתית של דגיגי "אמנון הגליל" לאיכלוס בכינרת והכמות השנתית של דגי ה"לבנון" (סרדינים) שיש להוציא ולדלל בדייג מסחרי או אפילו להשמדה. מלבד זאת מתקיים פיקוח על איסור דייג באזורי ההטלה של "אמנון הגליל" (בעיקר באזור הבטיחה), מניעת דייג באמצעות רעלים, פקוח על גודל העין ברשתות הדייג ואיסור דייג ברשתות ע"י דייגים חובבים. בעקבות התמעטות אוכלוסיית הדגים, ובפרט דגי האמנון, בשנים האחרונות (השפל היה בשנת 2007-2008), המליצו הגורמים המקצועיים לאסור את הדייג בכינרת לתקופות מסויימות לצד הגברת הפיקוח על הדייג ועריכת מחקרים בתחומים שונים בהם קיימים פערי ידע. ההמלצה על איסור דייג בתקופות מסויימות לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות. אולם, הפיקוח הוגבר והמחקרים יצאו לדרך.
הזיהום הממוקד (הנקודתי), כאמור, ניתן לטיפול ולניטור בקלות רבה יותר מאשר הזיהום הבלתי ממוקד אך גם הוא דורש כמובן השקעת משאבים מתאימים. בין מקורות הזיהום הממוקד מפעילות חקלאית אפשר למנות את המקורות הבאים: רפתות חלב ודירי צאן, מפטמות ומכלאות בקר, בריכות דגים, חוות לגידול דגי פורל וחידקנים, לולים, איחסון חומרי דשן, תשטיפי חומרי הדברה (שטיפת מרססים), גלישת קולחים ממאגרי קולחים.
רפתות חלב ודירי צאן- הרפתות והדירים מייצרים שפכים וכמויות גדולות של זבל עשיר בחומר אורגני ובתרכובות זרחן וחנקן.טפול נכון בשפכים ובזבל מונע את זרימתם לסביבה. תוכנית סיוע מיוחדת של המדינה שנקראה "הרפורמה במשק החלב" סייעה רבות בהסדרת פתרונות מתאימים למניעת הזיהום מהרפתות. פתרונות אלה כללו: איחוד רפתות, מירזוב סככות, הפרדת מוצקים, טיפול קדם בזרם השפכים, משטחי בטון אטומים ומקורים לאחסון זבל, מרכזי טפול בזבל (קומפוסטציה) ועוד. התוכנית הביאה להסדרה סביבתית של כמעט כל הרפתות באגן הכינרת (קיבוציות ומושביות) והפחיתה את מספר הפרות החולבות באגן בכ- 25%. כיום ישנן באגן היקוות הכינרת 86 רפתות מושביות עם כ- 4,700 חולבות ו-19 רפתות קיבוציות עם כ-7,000 חולבות ובסה"כ כ- 11,700 פרות חולבות.
מפטמות ומכלאות בקר- בתחום שטחי המרעה וגם מחוץ להם פזורים מבנים המשמשים כמפטמות ומכלאות לפיטום עגלי הבקר או לטיפול בבקר. תשטיפי הזבל ממבנים אלה גורמים לזיהום כבד בסביבתם ומוסעים גם לכיוון הכינרת. ועדה בינמשרדית פועלת בימים אלה לגיבוש פתרונות מתאימים וגיוס תמיכה תקציבית למימושם.
בריכות דגים – הזיהום העיקרי הנגרם מתפעול בריכות הדגים מתרחש בעיקר בתקופת שליית הדגים כאשר מרוקנים את הבריכה המרוכזת בחומרי תזונה (נוטריאנטים), שמקורם בהזנת הדגים במהלך הגידול ובפרש הדגים, אל הנחל הקרוב. שטח בריכות הדגים צומצם מאוד בשנים האחרונות (בלמעלה מ- 50% ) וברב הבריכות מתקיים תהליך מיחזור של המים ושימוש בעודפים להשקייה.
חוות לגידול דגי פורל וחידקנים – גידול הפורלים והחידקנים שונה מגידול דגים אחרים בענף המדגה בכך שנדרשת הזרמת מים קבועה דרך הבריכות כדי לשמור על טמפרטורה נמוכה. כ- 80 מלמ"ק בשנה של מי נחל דן מוזרמים דרך הבריכות ומוחזרים לנחל כשהם מזוהמים יותר כתוצאה מהמזון בו מזינים את הדגים ומפרש הדגים. המזהם העיקרי מבחינת הכינרת הוא הזרחן. ועדה משותפת לגורמים הממלכתיים ולמגדלים עוקבת ומנהלת את הממשק למזעור הזיהום. כל המים המוחזרים לנחל עוברים סינון עדין (80 µ ) במסנני תוף מיוחדים לפני חזרתם לנחל לסילוק המוצקים המרחפים ואתם הזרחן החלקיקי. מתקיים מעקב, פיקוח וניטור אחר פעולת המסננים. בשבע השנים האחרונות הופחתה כמות הזרחן הנפלטת מחוות הפורלים בכ- 50% . בבריכות החידקנים מתכננים לבצע במהלך שנת 2008 סינון ומיחזור מלא ללא הוצאת מים לנחל.
לולים – ברחבי אגן הכינרת מצויים לולים רבים, לולי פטם ולולי מטילות. הזיהום הנגרם מפעילות הלולים נובע בעיקר מזבל העופות המצטבר ושטיפת הלולים בין המדגרים. קיימת גם בעייה של הטמנת פגרי עופות באזור הלולים בעת מגיפות כמו "ניו קאסל" או שפעת העופות .
אחסון חומרי דשן – חומרי הדשן עצמם מהווים מבחינת הכינרת מזהמים מעצם היותם תרכובות זרחן וחנקן. חלק ממיכלי הדשן ממוקמים קרוב מאוד לנחלים או ערוצי ניקוז. תקלה במיכל האחסון או במערכת הדישון עלולה להזרים את חומרי הדשן לכיוון הכינרת. הפתרון המקובל הוא התקנת המיכל בתוך מאצרה מתאימה בנפח הגדול ב-10% מנפח המיכל – מאצרה שתוכל לקלוט את כל כמות הדשן שבמיכל בעת תקלה.
תשטיפי חומרי הדברה – השימוש בחומרי ההדברה הכרחי לקיום החקלאות אבל מהווה סכנה לכינרת וגם סכנה בריאותית למשתמשים. שטיפת המרססים בסיום הריסוס או בעת החלפת חומר הריסוס נעשית בנקודות שטיפה מיוחדות. תשטיפים אלה עלולים להגיע לנחלים ולגרום נזק רב. בתקופה הקרובה צפויה הכנתה של תוכנית אב לנושא זה. הפתרונות כוללים: הפחתת כמות התשטיפים במקור באמצעים טכנולוגיים שונים, מעבר לחומרי הדברה ידידותיים יותר לסביבה (שילוב הדברה ביולוגית, לדוגמה), שימוש בטכנולוגיות חדשות לטיפול בתשטיפי חומרי ההדברה, ניטור, פיקוח והסברה.
גלישת קולחים ממאגרי קולחים – 38 מאגרי קולחים קיימים באגן היקוות הכינרת. נפחם הכולל של מאגרי הקולחים מסתכם בכ- 7.5 מלמ"ק. אגירת הקולחים בחורף במאגרים המיועדים לכך מונעת את זיהום הסביבה והכינרת מחד, ומאידך מהווה אמצעי לוויסות המים להשקייה ע"פ הצרכים החקלאיים. גלישה ממאגרי קולחים נגרמת כתוצאה מניצול לא מלא או מחוסר ניצול של הקולחים בעונת ההשקיה ו/או מנפח אגירה הקטן מכמות הקולחים, אשר מוזרמת אל המאגר בתקופת הסתיו והחורף. כמויות מי הגשמים החודרות אל מערכות השפכים בחורף, משפיעות כמובן גם על מאגרי הקולחים ומגדילות את הסיכוי לגלישה. הקולחים מכילים כמעט את כל מגוון המזהמים המשפיעים על הכינרת.
החקלאות ממלאת תפקיד חשוב בשמירה על השטחים הפתוחים והירוקים, מלבד הערכים והיעדים האחרים שלה. החקלאות צריכה גם למלא תפקיד חשוב בשמירה על איכות הסביבה. חקלאות ידידותית לסביבה אינה סיסמא בעלמא אלא מסר חשוב ומחייב