מאת: נמרוד לוז
ב-22.5.1995 כותב ח"כ דאז, יגאל ביבי, לרב רפאל כהן, חבר מועצת העיר טבריה ויו"ר עמותת בני מרדכי, מכתב זועם. במכתבו מלין ביבי על כהן על שהזמינו לחנוכת ציון קברה של רחל, אשת רבי עקיבא, במקום שהיה ידוע עד אז כקבר סת סכיינה. אירוע זה מתקיים כשנה לאחר שהרב ואנשים מהעמותה שהקים, פולשים למקום המצוי בשולי בית הקברות היהודי בעיר במרחב שהיה עד 1948 בית קברות מוסלמי, והחלו לשפצו, אכן תחת הכותרת של קבר רחל. מעבר להשגות שהוא מעלה במכתבו מדוע לא ייתכן שדווקא באתר זה היה קברה של אשת התנא המפורסם רבי עקיבא, חותם את מכתבו ח"כ ביבי בסוגיה ההלכתית הבאה: "איני רוצה להיכנס לוויכוח אם מקום זה קדוש או לא. ואם המתפלל בציון זה זוכה לניסים. ייתכן, אך אסור בשום אופן לאמר למבקרים או להודיע באמצעות שלטים, שזה קברה של רחל. צריך להיזהר לא לעבור על האיסור: לא תונו איש את עמיתו". סמוך לכך פונה בשאילתא חבר הכנסת עבד אלוהאב דרוושה לשר הפנים דאז, שיטרית, ומלין על הפקעתו של אתר מוסלמי קדוש תוך הפרה בוטה של החוק. וכך עונה לו השר שיטרית במכתב רשמי: "הרב רפאל כהן, חבר מועצת עירית טבריה, פלש בחודש מרס השנה (1994) לבית הקברות המוסלמי והחל לשפץ את הקבר בטענה שזהו קברה של רחל, אשתו של רבי עקיבא. העובדות מצביעות על כך שזהו מקאם אלסת סוכינה, על פי בדיקת המשרד לענייני דתות. הקבר קדוש למוסלמים והוא שימש מקום עלייה לרגל כווקף מוסלמי. נמצא שהקבר והטיפול בו באחריות האפוטרופוס על נכסי נפקדים". הוא אף מבטיחו שיעשה לבחינת המצב ואם אכן נעברה עבירה יעשה ככל הניתן להשיב את המצב לקדמותו. אך מילים לחוד ומעשים לחוד! בזמן שחלף מאז, הצליח הרב כהן, בעשייה מתמשכת וכפי שאראה בהמשך על ידי יצירת מיתולוגיה חדשה למקום, להפוך אתר זה לנקודת ציון מוכרת במפת הקדושה המתחדשת של מדינת ישראל.
אין זו הפעם הראשונה או היחידה שמקומות קדושים ומסורות המקדשות אותם, מתהווים בבחינת יש מאין, בארץ הכינרת. הנצרות מלאה בהם, וגם למוסלמים, ליהודים ולדרוזים נוצרו אתרים קדושים משלהם לחופיה. מה שהופך את אתרה של רחל בטבריה לכה ייחודי, הוא שמדובר בתהליך מיתולוגיזציה בן זמננו, שהצליח גם בעידן הנוכחי רווי תקשורת וערוצי מידע שונים ולנוכח התנגדויות לא מבוטלות, לקנות לו אחיזה בשטח וציבור הולך וגדל של עולי רגל נוהה אליו. במאמר זה אבחן את התהליך הזה כיצירת מיתוס חדש, ובמקרה זה מודרני. להלן אדון בקצרה בחשיבותם של מיתוסים גם בעידן הנוכחי. לאחר מכן אבחן את הדרכים בהן נוצרה קונקרטיזציה של המיתוס באתר קבר רחל, שהובילה להפיכתו לאתר עליה לרגל יהודי, מתפקד. לסיום, אציג בקצרה התנגדויות שהיו הן בטבריה והן מחוצה לה, להקמת האתר, שביקשו לעשות לו דה-מיתולוגיזציה אך ללא הצלחה רבה. קבר רחל בטבריה הוא, כפי שאראה, דוגמה מובהקת לצורך אנושי, שלעולם לא פסק, באחיזה קונקרטית בקדושה.
משמעותם וחשיבותם של מיתוסים
בניגוד למקובל בשפת היום-יום, מיתוסים אינם בהכרח סיפורים שאינם אמת ויתרה מזו, האמת ההיסטורית (אם יש כזו?!) היא בוודאי לא הדבר המרכזי שבהם. מיתוסים הם יצירות אנושיות שתכליתן העיקרית היא לפרש ולאפשר לחברות אנושיות להתנהל בצל מה שלא ניתן להסבירו או להתמודד איתו בצורה ישירה. כך למשל חרדת המוות, הפחד מסופיותם של החיים, מווסתת ומתווכת בחברות רבות על ידי אמונות בתחיית המתים, בקיומו של גן העדן, בגלגול נשמות, בתפיסות על קרמה וחיים אחרי המוות, גם בהעדר הוכחה כלשהי לקיומן של אלה. פעמים רבות תהו חוקרים היכן מסתיימת המיתולוגיה ומתחילה ההיסטוריה. אך ראוי לזכור כי ההיסטוריה כמו שאנו כותבים אותה מסתמכת על מסמכים כתובים, ממצאים חומריים וגם עליה ועל אמיתותה מתרחשים ויכוחים מרים לעיתים, בין מחפשי האמת למיניהם. חרף זאת, ראוי להבין שגם כתיבת ההיסטוריה וגם יצירתם של מיתוסים שונים כגון מצדה, גן העדן, ועדת אגרנט על מלחמת יום כיפור, מספרים לנו סיפור על עצמנו – על החברה האנושית, והוא הדבר המרכזי שראוי לבחון וממנו להבין יותר את ההוויה האנושית. במקום לנסות ולאתר את התיחום החמקמק שבין המיתוס להיסטוריה, ברצוני להציע מהלך אחר שנובע מהתובנה שתהליכי מיתולוגיזציה אינם בלעדיים להיווצרותו של קבר רחל בטבריה. ככל שנבחנם יותר נמצא שהם פעמים רבות הבסיס לקיום אנושי בתוך מורכבות גדולה ובעיקר מהווים פתרון לבעיות קיומיות שכולנו מתמודדים איתן. קבר רחל שבו אנו עוסקים הוא ביטוי לצורך קיים באתרי קדושה, עליה לרגל ומקומות בהם ניתן למצוא תשובה, נחמה וחיזוק לנוכח משברי המודרנה השונים.
תהליך המיתולוגיזציה של קבר רחל
לאחר הפלישה לאתר המוסלמי סת סוכיינה ב-1994 החל הרב כהן במהלך מורכב, שכלל דה-מיתולוגיזציה של מסורות מוסלמיות קודמות בצד יצירת מסורות חדשות, המחזקות את המרכיב היהודי של המקום. המהלך יכלול שימוש במקורות כתובים שונים ופרשנות מאוד מסוימת שלהם, ובמקביל יצירת מרחב פיסי קונקרטי המכיל סממנים מוכרים של אתרים מקודשים עליו ניתן יהיה לייצר גם רובד של מסורות חדשות, המחזקות עבור המאמינים את סגולותיו הנסיות של המקום. לאלה יש להוסיף גם טקסים וריטואלים דתיים המתקיימים במקום ומחזקים את שגרת הקדושה והקרדיטציה שמעניקים עולי הרגל לאתר. דומה שהאלמנט הראשון הוא קעקוע המסורת המוסלמית רבת השנים לאתר זה. בשיחות עימו, הרב כהן שולל מכל וכל את היותו של המקום קברה של סוכיינה, בתו של עלי אבן אבי טאלב, בן דודו של הנביא מוחמד, כפי שהיה מקובל במשך מאות בשנים. בהקשר זה מסייעת לו מאוד העובדה שכתובת ההקמה של המקום שהייתה מוצבת בפתח האתר הוסרה משם והיא מוצגת לראווה כיום בבית גורדון בדגניה. בכתובת מצוין במפורש שהמבנה הוקם ב-1295 לסה"נ, לציון קברה של סת סוכיינה. כהן מצדו שולל פרשנות זו וטוען שהמקור המוסלמי לעניין טעה והטעה אחרים. מעבר לכך הוא טוען (מבלי שכמובן יטרח להוכיח זאת) שיש שלל מקורות מוסמכים המציגים את עובדת היות המקום קברה של רחל: "יש לנו לפחות 8-10 היסטוריונים גדולים שהם מספרים שבמקום הזה קבורה רחל". הנה באופן זה מתוחזק המיתוס החדש וכדרכם של מיתוסים הוא אינו זקוק להוכחה אלא לקבלה, על ידי מי שמלכתחילה חפצים לקבלו. מקורות אלה ואחרים מופיעים במספר לוחות שהציב הרב בחללו הפנימי של האתר ומופצים מעת לעת גם בחוברות שהוא מפרסם. אך בכך לא די וחיזוק ליצירת רובד המסורות החדש נמצא במימוש הפיסי שלהן בדמות מרכיבים פיסיים מוחשיים ארכיטקטוניים ואחרים, ששולבו באתר במהלך הזמן.
וכך לאורך השנים נוספו אלמנטים מוחשיים המיוחסים כולם כמובן לרחל, אשת רבי עקיבא. מצבת הקבורה שלה המוצגת באתר נמצאה על פי כהן לאחר שבחן מחקר היסטורי בן 300 שנה, שהעביר אליו ארגון קדמונינו. הקבר נמצא לאחר שהוסר הטיח בין שני החדרים הפנימיים והוא זה שמשרת היום את הבאים לתפילה והסתופפות בצלו. מרכיב חשוב בעל אלמנטים נסיים הוא באר המים שנמצא באתר. בתוך החלל הפנימי מוצב שלט ליד מתקן פלסטי המדמה באר, שמבהיר שזו באר הצדקת רחל ולמים שלה יש סגולות מרפא: "כוס מים מהבאר הביאה ישועות ומרפא לכל בני הבית". על פי כהן, הוא למד על הבאר מאדם זקן בטבריה (ללא ציון שמו) שסיפר לו שלבאר זו היו באים אנשי טבריה על מנת לקחת מים ולהירפא מהם.
ואכן, שילוב המרכיבים הארכיטקטוניים שיוצרו באתר מהווים עבור הבאים בתחומו עדות נוספת לקדושתו. יצירת המרחב הקדוש מאפשרת לעולי הרגל התנהלות המוכרת להם במפגש עם הקדושה דרך מרכיבים המוכרים להם ממקומות דומים לזה. המרכיב הפיסי הזה והפעילויות הגופנית שהוא מאפשר – תפילה, הסתופפות, כריעת ברך, הצבת ידיים על המצבה, הדלקת נרות, ועוד – הם בבחינת הוכחה יום יומית עבור הצליין ל"אמיתותו" של האתר. רובד נוסף וחשוב להנכחת האתר וקידום המיתולוגיזציה הנוכחית שלו כקבר רחל נמצא בדמותם של ניסים המיוחסים לביקור באתר וכמובן מאשררים את קדושתו. השימוש במים הקדושים, מספר כהן, מזכה את המשתמשים בבריאות, פריון, הצלחה בלימודים והצלחה בזיווג. כך בתיאורו: "אישה סיפרה שהילדים שלה, להם היא מורחת על המצח קצת מהמים האלה לפני כל מבחן, זוכים להצלחה בלימודים… היה תייר מארצות הברית שלפני, לא ראש השנה הזה, ראש השנה שעבר, ביקר אצלנו פה, היה לו שיתוק לא עלינו ביד, בא עם החבר שלו מתל אביב, הגיע לארצות הברית, מרח במים, כי אמר לו תמרח, היד השתחררה, באותו יום הגיע אלינו החבר שלו מתל אביב אמר: "תשמעו, כך וכך היה, ממש מודה לכם וכשיבוא לבקר יעזור לכם במה שאפשר. וזה, אנחנו רואים הרבה ישועות נעשו".
ניסיונות לדה מיתולוגיזציה של האתר
מראשית פעילותו של הרב כהן באתר היה מי שהדבר היה לו לצנינים. הביקור בקברי קדושים מייצר בעיה הלכתית, כפי שהציג זאת יגאל ביבי לעיל. ואכן מספר רבנים ניסו להניא את כהן מלהמשיך בפעילותו כאן והנושא אף הגיע לערכאות משפטיות שגם הן לא הצליחו לעצור את המהלך. בקרב אנשי טבריה נשמעות עד היום ביקורות על הבניתו של אתר מוסלמי זה כמוקד עליה לרגל יהודי. ותיקי טבריה שעוד זוכרים את עצמם כילדים משחקים במרחב בית הקברות המוסלמי הנטוש מתייחסים לאתר עד היום כפי שהכירוהו אז כסת סכיינה. אחד הקולות הבולטים בניסיונות לעצור את פעילותו של הרב כהן במקום, הוא רון קובי, ראש העיר הנבחר לטבריה 2018. פעילותו כנגד האתר הייתה חלק מאסטרטגיית הבחירות שלו (כבר מ-2013) המבקשת לעצור את התחרדותה של טבריה לשיטתו. וכך למשל כתב בדף הפייסבוק שלו ביוני 2013: "אין להם בושה! לקחו קבר של אישה מוסלמית והפכו אותו לאתר עליה לרגל. אלפי יהודים מרומים, נכנסים ומתפללים לשווא. הרב רפאל כהן בסטארט-אפ נוסח טבריה. מסחטת כספים חרדית". מאוחר יותר הוסיף וכתב: "הגברת רחל לא גרה כאן יותר". "לפני כשבוע פרסמנו כאן את מעלליהם של "כוכבי הדת" הטבריינים בקברה של סית סוכיינה. כמות הטלפונים והמיילים שקבלתי בנושא מדהימה, אנשים מרגישים מרומים, הם מרגישים שלקחו להם חלק אמיתי מהעיר ללא רשות ובכלל, הם מרגישים שסוף סוף יש מי שמטפל בנושא הכאוב והשערורייתי הזה. אמרתי ואומר זאת שוב: אנחנו לא נגד הדת והדתיים! אנחנו נגד הפיכתה של מדינת ישראל למדינת הלכה דתית נבערת! אנחנו חייבים להפריד את הדת מהמדינה וגם פעולות מנע כנגד תופעת סית סוכיינה נחשבות לחלק מהמאבק על צביונה של הארץ הזו". בסמיכות זמנים לכך פורסם במקומון הטברייני 'כוכב הצפון', טור דעה התוקף בחריפות את כהן: "כיום מצא לנכון לסחור בנפשות היהודים הטיפשים ההולכים לפקוד את הקבר ומשאירים שם גם תרומה כספית כמובן, חבר המועצה מטעם ש"ס לשעבר, רפאל כהן שמצא לנכון לקבוע שזה קברה של רחל אשת רבי עקיבא. אבל חברים, איזה רחל איזה נעליים, ממתי קוברים היהודים אישה יהודייה כשרה בבית עלמין מוסלמי?".
ניסיונות לשלילת קדושתו של האתר (וכך גם באתרים אחרים בני הזמן) נסובים לא אחת על הוויכוח העובדתי, כלומר האמנם טענות מייסד האתר נכונות ונשענות על עובדות שניתן להוכיחן. אך השיח "המדעי" הנסמך על אמת עובדתית בסוגיות אלה טיבו להיכשל משום שהבאים בשעריו של המקום עושים זאת ממניעים חזקים פי כמה מכל עובדה היסטורית או הוכחה מדעית שנציב לפתחם. ומשום כך המיתוס במקרה זה, ובמקרים רבים נוספים, גובר על מכשלות רבות הניצבות לפתחו. ייתכן אף שדווקא הניסיונות לאיים בהמשך הפעילות במקום נתפסת בעבור החפצים להאמין בו כעדות נוספת לחשיבותו. ובכל מקרה, כעת משנבחר קובי לראשות העיר יהיה מרתק לראות האם ינסה להוביל מהלך לסגירת האתר. ימים יגידו.
אחרית דבר
המהלך שהחל רפאל כהן ב-1994 עם השתלטותו על אתר מוסלמי נטוש, קרם עור וגידים במרוצת השנים ודומה שלמרות כל ההתנגדויות והמכשולים שניצבו בפניו, אתרה של רחל אשת רבי עקיבא הוא היום חלק לגיטימי ומוכר במפת האתרים הקדושים בישראל. המיתולוגיזציה של האתר הצליחה להתגבר על כל עובדה היסטורית או נימוק רציונלי אחר שהוצב לנגדה. טיבם של מיתוסים, שאינם זקוקים להוכחות אלא באים כפי שציינתי לעיל, לפשר מתחים וחרדות קיומיים ולנסות ולפתור עבורנו סוגיות מורכבות ועל פי רוב בלתי פתירות בחיינו. לנוכח איומי המודרנה והחרדות הנלווים לסגנון החיים הנוכחי, המירוץ המתמיד אחר פרנסה, בעיות אישיות שאינן קשורות בהכרח לסוגיות חברתיות בנות זמננו, מאבקים בתוך מדינת הלאום המודרני, ותהליכי העמקת אי השוויון בחברה הישראלית, מהווים אתרים מסוג זה מפלט ומוצא נוחים וזמינים. בהקשר זה ראוי להקשיב למבקרת באתר שהואילה לחלוק עמנו את מחשבותיה בסוגיות אלה: "אני מאוד מאושרת מההזדמנות הזו שהנה, יום שישי בצהריים, אני יכולה לעזוב את הבית, לעשות סבב קברי צדיקים, קצת שופינג, כינרת ולחזור הביתה ולהתמלא מהמקומות שאני מתמלאת. כי זה בהחלט מקום שאני מתמלאת בו, כלומר, קניון לא יעשה לי את אותו סיפוק רוחני ועונג של התקשרות, בגלל שאין שם שום דבר אחר חוץ מזה. פה יש מן זיקוק כזה, של מקום מזוקק". וכך גם מבקרים ועולי רגל אחרים שמגיעים לכאן במהלך השנה או ביום ההילולה המיוחד שיצר כהן, שאינם נדרשים להוכחות מעבר למה שהמפגש עם המרכיבים החומריים של האתר מספק להם. אתרה של רחל, כפי שיצרו רפאל כהן, הוא מזור ומקום של תקווה למי שמסורות אחרות המתקיימות במרחב אינן משרתות אותו או מסייעות לו. כל עוד ננסה לבחון את צמיחתו של קבר רחל הטברייני רק בממד העובדתי-קונקרטי נחמיץ את התופעה המרתקת והחשובה שאפיינה מאז ומעולם חברות אנושיות – יצירת מיתוסים ובוודאי תהליכי יצירת הקדושה כדרך להתקיים בעולם.